אנו מחפשים אנשים בוגרים (בני 21+) ואיכותיים לתפקידי מדריכי המשלחות השונות או כ-Staff לשני המחנות שיתקיימו השנה בארץ (קיץ 2020) – Seminar ו-Village – בהתנדבות. אם אתם רוצים להרשם, או מכירים אנשים טובים שלדעתכם יכולים להתאים לאחד מהתפקידים – לחצו על הכפתור מטה. לשאלות: צרו איתנו קשר, או ישירות עם איריס דגן במייל:  irisda22@gmail.com

 

 

אחריות

  • ליווי קבוצה של 4 עד 7 ילדים מגיל 11 ואילך לתקופה מקסימלית של 4 שבועות
  • כתלות בגילם, שימוש כתפקיד של "אבא"/"אמא" של הילדים במשלחת, או לחלופין כמעין "אח/אחות" גדול/ה
  • אחריות והכוונה על הילדים המשתתפים בתכנית
  • תכנון פעולות, משחקים ושלל הדגמות יחד עם המדריכים האחרים ועם צוות ניהול המחנה.
  • לפעמים, הכנת חוברות יחד עם ילדי המשלחת ומשפחותיהם
  • לפעמים, הכנת מצגת מצחיקה ואינטראקטיבית המציגה את הארץ ואת המשלחת.
  • לפעמים, הכנת "פעילות תרבותית" יחד עם חברי המשלחת, הקשורה לנושא המחנה.
  • השתתפות בהכשרה לצורך הדרכת משלחת
  • קיום מפגשי הכנה יחד עם ילדי המשלחת והשפחות לקראת המחנה, לצורך גיבוש, הכנת המשלחת והסברה להורים
  • במהלך המחנה, המדריך הוא איש הקשר היחיד בין ילדי המשלחת למשפחתם

דרישות

  • חיבה לילדים; הנאה מעבודה עם ילדים ותמיכה בהם
  • יצירתיות
  • התלהבות
  • סבלנות רבה ויכולת תפקוד ברוגע וביעילות במצבי לחץ
  • יכולת ארגונית טובה
  • כישורי תקשורת טובה - עם ילדים ומבוגרים
  • אנגלית טובה
  • פתיחות מחשבתית כלפי דעות שונות, תרבויות שונות, דתות שונות ועוד ...
  • חוסר פחד מטיולים, טיסות וכו'

מה אנחנו מציעים למדריכים שלנו

  • אלעד פלחצינסקי, מדריך ווילג’

    אני כנראה לא אצליח לתאר את החוויה הזאת כמו שצריך - מי שלא היה במחנה של CISV לא יוכל להבין את הקסם שקורה שם. וכמה אני מקנא שלא הכרתי את הארגון הזה עוד בשלב הרבה יותר מוקדם!

    על ה-CISV שמעתי דרך חבר קרוב מהצבא, אני חייב לו תודה על זה שהוא הצליח לשכנע אותי לקחת חלק מהדבר המדהים הזה. נרשמתי למיונים להדריך ווילג׳ ואחרי די הרבה ימי הכנה על חשבון ימי השישי שיקרים לכולנו קיבלתי את שמות ארבעת הילדים שאיתם ביליתי חודש שלם בקיץ! אני לא אשכח בחיים את ההתרגשות בקול שלהם (וגם בשלי) בשיחה הראשונה שהודעתי להם שהם נבחרו ומעכשיו הם יתרגלו לראות אותי יותר וביחד נתחיל להתארגן למחנה. מה שלא ידעתי, זה כמה מסובך יהיה לתאם בין ארבעה ילדים פעילים מאוד בכיתות ה׳ ו-ו׳ - אבל הצלחנו למצוא את הזמן ואפילו קבענו יותר מפגשים ממה שבד״כ נהוג ובלי שאף אחד מאיתנו שם לב - כבר היינו על מטוס בדרך לקנדה.

    אני חושב שבחודש הזה הכרתי כ״כ הרבה אנשים לעומק, ילדים בני 11 ו 12 שהפתיעו בכל רגע מחדש בדיונים, ברעיונות, בצחוקים ובעיקר בהמון כוונות טובות. שכבת המדריכים וה-JCים (מדריכים צעירים) הייתה מגובשת ונתנה גב, חיבוק או עידוד לכל מי שרק היה צריך והסניף המקומי רק הרעיף עלינו את אהבתו בכל מקום שהיה יכול.

    בחודש הזה אני בטוח שהשתניתי המון לטובה, נפתחתי לאנשים ולתרבויות חדשות, עסקתי והעברתי פעולות על נושאים שביום יום פחות חושבים עליהם, התנסויות בסיטואציות חדשות, לוויתי את הילדים בכל שלב ובכל מצב והשתדלנו לסיים כל יום בצחוק, יצרתי חברויות עם אנשים מכל העולם שעד היום אנחנו עוד בקשר ומנסים להיפגש, ובעיקר זכיתי להיכנס אל הקהילה הענקית הזאת של ה-CISV ולכן בחרתי גם להמשיך השנה בסניף שלנו.

  • עמר גלס – מדריך מפגש נוער 12-13

    בשנה שעברה לקחתי משלחת למפגש נוער, מחנה קצר ואינטימי... 8 ימים 5 משלחות 30 ילדים סה"כ. הייחודיות של המחנה לגילאי 12-13 היא שזה הניסיון הראשון של הילדים בהדרכה, לאחר שבשנה שעברה רוב ילדי המשלחת שלי היו בווילג'. עכשיו הם באו למחנה בו הם סופסוף לוקחים חלק מהנטל והאחריות למחנה מוצלח - העברת פעולות. בתקופה בה הילדים מתבגרים הם גם מורדים לפעמים, תקופה בה הילדים אוהבים שמאכילים אותם בכפית ונהנים מהחוסר באחריות.

    ישבנו בפעולה האחרונה של המחנה, פעולת הנרות הידועה, ושאלו אותי: "מהו הרגע המאושר/הזיכרון הבלתי נשכח מהמחנה?" ישר נזכרתי בפרצופים של ילדי המשלחת שלי -  הסיפוק וההתרגשות ברגע שסיימו להעביר את הפעולה הלאומית שלנו. לאחר המון שעות עבודה, מרידות וחוסר רצון לבצע את המשימה (בהתחלה לפחות), ילדי המשלחת חוו את האושר והסיפוק בלסיים להעביר פעולה מוצלחת...

    priceless.

  • נועה רות – מדריכת סטפ-אפ

    שמעתי על התנועה מחברה מהצבא, וכשאני אומרת "שמעתי" אני בעצם מתכוונת שזה הדבר היחיד ששמעתי עליו ממנה- על "החברה מפולין", "החבורה מאיסלנד" ו"החבר הכי טוב בעולם כולו ממצרים".

    מפה לשם מצאתי את עצמי נרשמת למיונים, וכשגיליתי שאני הולכת להיות מדריכת סטפ-אפ, הבנתי שאני הולכת להקריב מספר לא מבוטל של ימי שישי בזמן הקרוב לטובת הכשרת המדריכים. מה שנראה בהתחלה כמו קצת כאב ראש (במיוחד לחיילת שבשבילה ימי שישי לא נופלים מקדושה) לא רק נתן לנו הכנה מעולה, אלא גם גיבש אותנו כקבוצת מדריכים שהייתה משענת לאורך כל הדרך ובזמן המחנה.

    בסופו של דבר אחרי אין סוף ציפייה קיבלתי את השיבוץ ואת שמות 4 הילדים שאני לוקחת איתי והתחלתי את תהליך הכנת המשלחת. אני אהיה הכי כנה שאפשר ואגיד שתהליך ההכנה לא היה קל - לקבוע עם הילדים זה קשה!! מתי קרה שילדים בכיתה ט' הם כאלה עמוסים?? החודשים הקרובים התרכזו בלנסות למצוא זמן בין אימוני האתלטיקה, הצופים, הכנפיים של קרמבו, תכנית אלפא למצוינות, סרט גמר של מגמת קולנוע אהה וכמובן - בית הספר שלהם. בסופו של דבר הצלחנו להפגש אפילו יותר פעמים מהמינימום ההגיוני ולפני ששמתי לב בכלל אנחנו בדרך לפורטוגל.

    הגענו לפורטוגל, ואחרי סופ"ש בנפרד (הילדים היו במשפחות מארחות) סוף סוף המחנה התחיל! במשך 23 ימים שעברו בקצב של שבוע והכילו חוויות של שנתיים, ביליתי את הזמן שלי בלנסות להכיר ולהגיע אל כמה שיותר ממשתתפי המחנה, מכל המשלחות, בכל ההרכבים, ותוך כדי גם לדאוג לחניכי המשלחת שלי שרוב הזמן נראה כאילו אני צריכה אותם יותר משהם צריכים אותי. קבוצת המדריכים והסטאף הורכבה מכ-15 מבוגרים שכשהיינו ביחד בקלות אפשר היה להתבלבל ולחשוב שאנחנו החניכים, וביחד עזרנו לילדים לתפעל את המחנה שבתקווה צריך להיות כמה שיותר שלהם. הם קבעו (חלק) מהלו"ז, בנו את הפעילויות והחליטו על התוכן שלהן כשכל פעילות יותר מדהימה מקודמתה. יצא לי להשתתף בשיחות עם ילדים בכיתה ט' שהיו יותר עמוקות מהשיחות שאי פעם ניהלתי עם רוב המבוגרים ועם כמה שזה נשמע קלישאה - יצא לי להציג את ישראל באופן אחר. עכשיו אנחנו 4 חודשים אחרי המחנה, ואני מנסה להפגש עם המדריכים בכל הזדמנות שרק יש, בזמן שגם הילדים מהמשלחת שלי עושים טיולים כדי לפגוש את החברים שלהם.

    נכון, לא הכל היה קל, ולא כל פעילות עברה חלק, אבל כל הרגעים האלה שבאותו זמן אתה עומד עם פה פעור בזמן שהמוח שלך מאתחל את עצמו מחדש כדי להבין איך להתמודד עם הבעיה שהחניך שעומד מולך העלה, כל ההתמודדויות, והאפשרות לצחוק עליהן אחר כך הם מה שהופך את המחנה הזה לחוויה שתלך איתך לכל החיים.