נועה רות – מדריכת סטפ-אפ
שמעתי על התנועה מחברה מהצבא, וכשאני אומרת "שמעתי" אני בעצם מתכוונת שזה הדבר היחיד ששמעתי עליו ממנה- על "החברה מפולין", "החבורה מאיסלנד" ו"החבר הכי טוב בעולם כולו ממצרים".
מפה לשם מצאתי את עצמי נרשמת למיונים, וכשגיליתי שאני הולכת להיות מדריכת סטפ-אפ, הבנתי שאני הולכת להקריב מספר לא מבוטל של ימי שישי בזמן הקרוב לטובת הכשרת המדריכים. מה שנראה בהתחלה כמו קצת כאב ראש (במיוחד לחיילת שבשבילה ימי שישי לא נופלים מקדושה) לא רק נתן לנו הכנה מעולה, אלא גם גיבש אותנו כקבוצת מדריכים שהייתה משענת לאורך כל הדרך ובזמן המחנה.
בסופו של דבר אחרי אין סוף ציפייה קיבלתי את השיבוץ ואת שמות 4 הילדים שאני לוקחת איתי והתחלתי את תהליך הכנת המשלחת. אני אהיה הכי כנה שאפשר ואגיד שתהליך ההכנה לא היה קל - לקבוע עם הילדים זה קשה!! מתי קרה שילדים בכיתה ט' הם כאלה עמוסים?? החודשים הקרובים התרכזו בלנסות למצוא זמן בין אימוני האתלטיקה, הצופים, הכנפיים של קרמבו, תכנית אלפא למצוינות, סרט גמר של מגמת קולנוע אהה וכמובן - בית הספר שלהם. בסופו של דבר הצלחנו להפגש אפילו יותר פעמים מהמינימום ההגיוני ולפני ששמתי לב בכלל אנחנו בדרך לפורטוגל.
הגענו לפורטוגל, ואחרי סופ"ש בנפרד (הילדים היו במשפחות מארחות) סוף סוף המחנה התחיל! במשך 23 ימים שעברו בקצב של שבוע והכילו חוויות של שנתיים, ביליתי את הזמן שלי בלנסות להכיר ולהגיע אל כמה שיותר ממשתתפי המחנה, מכל המשלחות, בכל ההרכבים, ותוך כדי גם לדאוג לחניכי המשלחת שלי שרוב הזמן נראה כאילו אני צריכה אותם יותר משהם צריכים אותי. קבוצת המדריכים והסטאף הורכבה מכ-15 מבוגרים שכשהיינו ביחד בקלות אפשר היה להתבלבל ולחשוב שאנחנו החניכים, וביחד עזרנו לילדים לתפעל את המחנה שבתקווה צריך להיות כמה שיותר שלהם. הם קבעו (חלק) מהלו"ז, בנו את הפעילויות והחליטו על התוכן שלהן כשכל פעילות יותר מדהימה מקודמתה. יצא לי להשתתף בשיחות עם ילדים בכיתה ט' שהיו יותר עמוקות מהשיחות שאי פעם ניהלתי עם רוב המבוגרים ועם כמה שזה נשמע קלישאה - יצא לי להציג את ישראל באופן אחר. עכשיו אנחנו 4 חודשים אחרי המחנה, ואני מנסה להפגש עם המדריכים בכל הזדמנות שרק יש, בזמן שגם הילדים מהמשלחת שלי עושים טיולים כדי לפגוש את החברים שלהם.
נכון, לא הכל היה קל, ולא כל פעילות עברה חלק, אבל כל הרגעים האלה שבאותו זמן אתה עומד עם פה פעור בזמן שהמוח שלך מאתחל את עצמו מחדש כדי להבין איך להתמודד עם הבעיה שהחניך שעומד מולך העלה, כל ההתמודדויות, והאפשרות לצחוק עליהן אחר כך הם מה שהופך את המחנה הזה לחוויה שתלך איתך לכל החיים.
