פעילות מבוססת על מחנה עבור גילאי 11 למשך 28 ימים
הווילג’ הראשון, התכנית הראשונה שלנו, התקיים בשנת 1951.
מחנות מסוג ווילג’ הם מחנות בין-לאומים המהווים השראה לילדים בני 11 לדמיין עולם שלו יותר. הילדים מגיעים מארצות שונות ברחבי העולם ולוקחים חלק בחוויה תרבותית וחינוכית, הכוללת המון פעילויות מהנות.
בכל מחנה משתתפות משלחות מבין 10 ל-12 ארצות שונות ברחבי העולם. בכל משלחת ישנם שני בנים ושתי בנות, מלווים על-ידי מדריך בוגר. המחנה מנוהל על-ידי צוות ניהול בוגר (Staff) הנתמך על-ידי מדריכים צעירים (Junior Counsellors – JCs).
במחנה מסוג ווילג’ נוצרת אווירה בטוחה וכיפית בה ילדך יוכל ללמוד, יחד עם ילדים מרחבי העולם, אחד על השני, על התרבויות השונות של המשתתפים, ואיך לתקשר, לשתף פעולה ולחיות יחדיו. חווית הווילג’, כולל הידע הרב שנצבר וניסיון החיים במסגרת תוכנית זו, מלווה את ילדכם למשך כל חייו.
שבועות
גיל הילדים
מדינות
ילדים במשלחת אחת
אני כנראה לא אצליח לתאר את החוויה הזאת כמו שצריך - מי שלא היה במחנה של CISV לא יוכל להבין את הקסם שקורה שם. וכמה אני מקנא שלא הכרתי את הארגון הזה עוד בשלב הרבה יותר מוקדם!
על ה-CISV שמעתי דרך חבר קרוב מהצבא, אני חייב לו תודה על זה שהוא הצליח לשכנע אותי לקחת חלק מהדבר המדהים הזה. נרשמתי למיונים להדריך ווילג׳ ואחרי די הרבה ימי הכנה על חשבון ימי השישי שיקרים לכולנו קיבלתי את שמות ארבעת הילדים שאיתם ביליתי חודש שלם בקיץ! אני לא אשכח בחיים את ההתרגשות בקול שלהם (וגם בשלי) בשיחה הראשונה שהודעתי להם שהם נבחרו ומעכשיו הם יתרגלו לראות אותי יותר וביחד נתחיל להתארגן למחנה. מה שלא ידעתי, זה כמה מסובך יהיה לתאם בין ארבעה ילדים פעילים מאוד בכיתות ה׳ ו-ו׳ - אבל הצלחנו למצוא את הזמן ואפילו קבענו יותר מפגשים ממה שבד״כ נהוג ובלי שאף אחד מאיתנו שם לב - כבר היינו על מטוס בדרך לקנדה.
אני חושב שבחודש הזה הכרתי כ״כ הרבה אנשים לעומק, ילדים בני 11 ו 12 שהפתיעו בכל רגע מחדש בדיונים, ברעיונות, בצחוקים ובעיקר בהמון כוונות טובות. שכבת המדריכים וה-JCים (מדריכים צעירים) הייתה מגובשת ונתנה גב, חיבוק או עידוד לכל מי שרק היה צריך והסניף המקומי רק הרעיף עלינו את אהבתו בכל מקום שהיה יכול.
בחודש הזה אני בטוח שהשתניתי המון לטובה, נפתחתי לאנשים ולתרבויות חדשות, עסקתי והעברתי פעולות על נושאים שביום יום פחות חושבים עליהם, התנסויות בסיטואציות חדשות, לוויתי את הילדים בכל שלב ובכל מצב והשתדלנו לסיים כל יום בצחוק, יצרתי חברויות עם אנשים מכל העולם שעד היום אנחנו עוד בקשר ומנסים להיפגש, ובעיקר זכיתי להיכנס אל הקהילה הענקית הזאת של ה-CISV ולכן בחרתי גם להמשיך השנה בסניף שלנו.
אתחיל מהסוף בכך שאגיד שזו קלישאה אחת גדולה. קלישאה שכל אחד מאיתנו היה רוצה שהילד שלו יהיה חלק ממנה. רגעים קסומים חקוקים לי בזכרון עד היום, ולא נראה כי מתכוונים לפוג. התמודדות בגיל צעיר עם מרחק, פיתוח סבלנות, אחריות, יכולות יצירת חברויות ומקפצה ייחודית לשפה האנגלית. אך לדעתי הדבר הכי חשוב הוא הפתיחות המחשבתית. כילד שחווה מחנות cisv, ההיכרות עם אנשים ממקומות שונים, מתרבויות שונות, השיח והחברות איתם, זה משהו שהעצים אותי והפך אותי למי שאני. כשאתה חבר מגיל צעיר של אנשים מעשרות מדינות, אתה באמת לומד לקבל את האחר, וזו מתנה לכל החיים.
לווילג' שלי הגעתי לגמרי במקרה. היה מקום חסר במשלחת שטסה לגרמניה. הוריי העירו אותי בבוקר אביבי ושאלו אותי "עמרי, אתה רוצה לנסוע בקיץ לאיזה מחנה בחו"ל לכמעט חודש ולפגוש המון אנשים מרחבי העולם?". עם כמה שזה מוזר, עוד יותר בגלל שהייתי בסך הכל ילד בכיתה ה', לא חשבתי יותר מדי וישר עניתי "כן, למה לא...".
לא היה לי מושג. באמת שלא. זו היתה חוויה אדירה בהרבה ממה שיכולתי לדמיין. פגשתי אנשים ממדינות שעד אז לא ידעתי שקיימות בכלל. החיים במחנה לא היו דומים לאף קייטנה או אף חוויה שהכרתי עד לאותו הקיץ. האווירה היתה כל כך נעימה ובכלל לא שמתי לב לזה שהזמן עובר. פחדתי מזה שאולי האנגלית שלי לא מושלמת, אבל היו משלחות שבהם הילדים כמעט ולא ידעו להגיד מילה באנגלית - ואיכשהו, גם הם הסתדרו.... ועדיין הצלחנו לתקשר זה עם זה.
בשניה וחצי אתה כבר חבר של כל כך הרבה אנשים חדשים. עם חלקם אני בקשר עד היום, או לפחות יוצאים לבלות יחד כשמישהו מהם מגיע לטייל בישראל. למרות כל השנים שעברו, כשנפגשים שוב זה בכלל לא משנה.
המחנה הזה היה ללא ספק אחת החוויות המדהימות שחוויתי, מה שמשך אותי להשאר בתנועה כל כך הרבה שנים.
מדריך צעיר הוא השילוב המושלם שבין תפקידי המחנה.
אתה נשלח למדינה זרה בתור נער צעיר, לבד וללא משלחת וליווי מבוגר. המטרה שלך היא לתת לילדים את החוויה הכי טובה שיש. את זה אתה עושה תוך כדי פיתוח עצמי אישי שלך כאדם בוגר.
אני נסעתי להיות מדריך צעיר בסינגפור. כל החוויה הייתה בשבילי משנת תפיסה. מהרגע שבו עליתי על מטוס לבד, תוך כדי ישיבות תכנון של פעולות עד הלילה יחד עם עוד מדריכים, צעירים ובוגרים, שעד לא מזמן היו זרים. גם התקשורת עם ילדים נוספים בגילאי 11 היתה חוויה בפני עצמה. לא כל הילדים בעלי ידע שפתי גדול מספיק בשביל לתקשר - לכן צריך למצוא את הדרך לתקשר באופן לא מילולי, אתגר מהנה ומיוחד משל עצמו.
לסיכום - אני יכול להגיד שעברתי חוויה משמעותית, שהשפיעה עליי ועל מי שאני בהרבה רבדים.
