הייתה לנו חוויה נהדרת בפעם הראשונה, ובעקבותיה גם הבן השני השתתף בתכנית, ואני אפילו הפכתי למרכזת התכנית מטעם התנועה.
בתור מישהי שלא הייתה ‘ילדת CISV’, זו הייתה ההזדמנות שלי להתחבר לתנועה, ולחוות אותה יותר ‘מבפנים’.
היתרון של התכנית הזו בכך שהוא מאפשר להכיר תרבות אחרת, באופן שלא מתאפשר כתייר. למדנו שבפינלנד לא נהוג לישון אחד אצל השני, שתחבורה ציבורית באירופה היא הבסיס עליו מסתמכים כולם (בניגוד להסעות הורים בארץ), שבצ’כיה מדייקים הרבה יותר מישראל…
זכינו להכיר ילדים מקסימים (גם אנחנו, ההורים, זכינו, בניגוד למחנות שבהם רק הילדים זוכים לכך), וההיכרות אתם הביאה לחיבור גם בין המשפחות, כך שאפילו נפגשנו אחרי סיום התכנית כי הקשר נמשך.
זכינו גם להכיר משפחות ישראליות נהדרות, שעם חלקן אנחנו שומרים על קשר עד היום (ובינינו, כמה פעמים יוצא להכיר חבר’ה בגילנו, שלא במסגרת עבודה או היכרות שטחית?)
ולא פחות חשוב – הילדים חזרו הביתה והבינו שיש לנו ארץ נהדרת (בלי ציניות): שהיא מאוד מגוונת בנופים שלה, שההורים כאן מאוד משקיעים (לעומת מדינות אחרות בחו”ל), שהאירוח הישראלי מאוד ‘לארג”, ושיש לנו הרבה מה להציע.
כמה פעמים יוצא לכם לשמוע את הבת שלכם אומרת “אמא, כל הכבוד לכם! היה לי נהדר, אבל הארץ שלנו נהדרת!” (וזה ציטוט אמיתי!)
